יום שבת, 9 בפברואר 2013

יום מקוון-התחדשות השפה העברית-היכן זה פוגש אותי?

בחרתי לקרוא את מאמרו של רוביק רוזנטל-לאהוב את העברית המצורף בלינק הבא
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/031/432.html
אהבתי מאד את המאמר מכיוון שרוביק רוזנטל מלא אהבה לעברית, אבל לא חושב ששיבושי הלשון הם העיקר, אלא העיקר הוא לעורר את האהבה שלפה יחד עם שיבושי הלשון שלה, סלנג ועוד.
אהבתי מאד את ההצעה של רוזנטל לפתוח את חמש הדקות של העברית בבוקר עם מטבע לשון או מילה שהתגלגלו בשפה העברית ולראות לאן זה לקוח.
עשיתי פעילות דומה עם מאמר שפורסם בעיתון "הארץ" על מקורה של המילה "חשמל" בשפה העברית, שלחתי אותו לכל התלמידים שלומדים איתי תנ"ך ודנו יחד בתופעה של מילה מסויימת וכיצד היא באה לידי ביטוי לפני 3000 שנה וכיצד הגיעה למשמעות שלה היום.

הטקסט בו בחרתי הוא מגילת שיר השירים
במסגרת תוכנית הלימודים הישנה בתנ"ך לימדתי שלושה פרקים מתוך המגילה בכיתות י"ב.
הסיבה שבעטיה אהבתי ללמד דווקא את הטקסט הנ"ל היא הדרך שבה מביעים אהבה וחיבה בצורה סמויה ועדינה מלאת חיבה ללא שימוש במטבעות לשון גסים או מעליבים.
כמו כן באמצעות לימוד מגילה זו חשפתי את התלמידים למטבעות לשון שמשתמשים בהם עד היום בעברית כגון:
"עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה  רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה"
בנוסף יש קישור מדהים בין מגילת שיר השירים לבין טקסטים של ימינו כגון שיריו של עידן רייכל.

יום שבת, 5 במאי 2012

יום מקוון 3

רסק-השיר באב אל וואד בביצועה של יפה ירקוני, מייצג את שירי הצבא האופייניים לתקופת כור ההיתוך, מעלה על נס את גבורתם של הלוחמים בדרך לירושלים הנצורה ומבסס את האתוס של גבורה במלחמה למען מדינה עצמאית.

לקט-השיר חלון לים התיכון אומנם נכתב על ידי יעקב גלעד בעברית, אבל המוזיקה היא מוזיקה יוונית. החוויות בשיר נכתבו על המשפחה האישית של פוליקר, ניצולי שואה מסלוניקי שעלו לארץ ועל התקוות שלהם לחיים חדשים במדינת ישראל. האלבום "אפר ואבק" פתח תקופה חדשה הן מבחינת הכניסה של המוזיקה היווונית שהחלה כבר עם האלבום "עיניים שלי", אבל המשיכה כאן ביתר שאת ונתנה מקום לשואת יהודי יוון.
אין בקליפ יותר מדי התייחסות למגמות הסוציולוגית שהוזכרו במצגת, עיקר הקשר הוא באמצעות המוזיקה היוונית שתופסת מקום של כבוד בתוך המוזיקה הישראלית ונותנת יצוג לסיפורים אחרים.

סלט פירות-ברי סחרוף ורע מוכיח יוצרים ביצוע רוקיסטי לשיריו של אבן-גבירול, משורר ימי הביניים הספרדי. נוצר כאן משהו חדש לחלוטין, חיבור בין ישן לחדש וחיבור בין מזרח למערב.

יום שבת, 17 במרץ 2012

יום מקוון מס' 2

דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון היו מתהפכים בקברם אם הם היו חיים היום.

אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר?

דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא.

אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע לי.

דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית שהייתה הבוקר בגל"צ, הנה תקשיב למה שנאמר:


נו, אז מה אתה אומר על הנושא? אתה מסכים לכך ששופט בבית המשפט העליון לא ישיר את ההמנון, או שאתה מסכים עם הדברים שנאמרו ע"י ח"כ דוד רותם?


אינשם: אין לי שום בעיה עם העבודה שהוא לא שר את ההמנון, אני ממש לא מצפה שאדם ערבי שישיר "נפש יהודי הומיה", הוא כיבד את המעמד הרבה יותר מהרבה אנשים אחרים שאני מכירה, כולל יהודים.


דרכארץ: לא ציפיתי לשמוע ממך את הדעה הזו, אבל בסדר, מכיוון שנימקת את התשובה כמו שצריך, אז אין לי מה להוסיף. עכשיו, תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.
ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".
על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... לא בדיוק, הוא בעצם מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום. עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים. לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".

אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר?

דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה:

"הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו"

מה לפי דעתך מנסה לומר לנו רבי חנינא בדבריו?

אינשם: רבי חנינא מייחס חשיבות לתפקידה של המדינה, אילולא המדינה יהיה מצב של אדם לאדם זאב, דבריו של רבי חנינא מזכירים במעט את ההוגים המודרניים התומכים בתפקידה של המדינה המודרנית ובהגבלה מסויימת של הפרט על מנת שלא לפגוע בזכויותיו הטבעיות של האדם.


דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.
הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי. אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר, האם במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה?

אינשם: צריכה להימצא דרך האמצע, מצד אחד מדינת לאום ומצד שני לכבד את זכויות המיעוט, יתכן וסוגיית ההמנון צריכה לעלות לדיון נוסף ואולי יש ליצור המנון שאיתו יוכלו להרגיש המיעוטים האחרים נוח יותר. מדינת ישראל מורכבת מקבוצות קבוצות וצריך לחשוב איך לשלב את הכל יחד.


דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם. כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני.
הנה, בו תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:

קישור לסרטון שבו ליבוביץ' מסביר את תפקידה של המדינה (שים לב! להתחיל לצפות מהדקה ה- 1:41)
עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת?

אינשם: המדינה זה הכרח שאי אפשר להימנע ממנו, אי אפשר להתקיים יחד בלי מסגרת של חוקים, חייבים מנגנון שמפקח על החוקים. מצד אחד האדם הוא אינדיבידואלי, מצד שני בלי שלטון בני האדם לא יכולים להתקיים יחד. ליבוביץ רואה בכך בעיה פוליטית. מדובר כאם על המינימום ההכרחי, והוא עדיין פוגע במידה מסוימת בחירותו של אדם. אני חושבת שפגיעה בזכויות של אזרח יכולה להתקיים רק כאשר האזרח עושה מעשה שסותר לחלוטין את עקרונותיה של המדינה, שירת ההמנון אינה דבר כזה בעיני.


דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות. לדוגמא המצב בסוריה, הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו. אני אומר, לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו. השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה. אם אתה לא מסכים עם העצות שלו אז תנמק מדוע.

אינשם: אני בהחלט חושבת שיש מקום לישראל להביע עמדה בעניין, הבעיה כאן קצת יותר מסובכת משום שכל הבעת דעה תיראה כאילו אנחנו יוצאים נגד שלטונו של אסד מטעמים אישיים שלנו. עיני מסכימה עם גדעון לוי שישראל אינה עושה דבר, אנחנו כבר הודענו שנקלוט פליטים וכו' וישראל גם מגנה את מה שנעשה בסוריה.


דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.
בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים את הקטע הבא:
"
אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".
עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .

אינשם: בהחלט כן, מי שאינו מקבל דעותיהם של אחרים הוא חסר סובלנות, יש דרך להביע מחאה או דעה שונה וזו אינה הדרך.


דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק. הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.
הנה תראה בסמארטפון שלי את הפרק מהסדרה עבודה ערבית שמדבר על כל נושא הסובלנות, אתה אפילו יכול להראות את זה לתלמידים שלך, תאמין לי, להזיק זה לא יזיק, המצב גם ככה בעייתי:
קישור לפרק בסדרה עבודה ערבית.
צפייה מהנה!!!

אינשם: תשמע זו הייתה שיחה מעולה, נראה לי שאני מעלה אותה לבלוג שלי. יאללה אני חייב לזוז, יש לי עוד לעשות קניות לפני שהחנויות נסגרות ;-)

יום שלישי, 10 בינואר 2012

אתגרשת 4

מערך השיעור שלי יעסוק בהצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשע"א-2011

מטרות השיעור:
• היכרות עם המושגים-פליטים, מסתננים
• היכרות עם הבעייתיות במצב הקיים בישראל שהביא להצעת חוק זו
• בחינת החוק המוצע-האם החוק מציע פתרון? האם ניתן לחשוב על פתרון אחר לבעיה?

דברי פתיחה:
האם ישראל הפכה לארץ המקלט הלא רשמית של מבקשי המקלט מאפריקה? בתחילת השבוע חצה המסתנן ה-10,000 עם חבריו את הגבול הפרוץ עם מצרים - מספר כפול ממספר המסתננים שנכנסו ארצה בשנה שעברה כולה. לאור הערכת רשות האוכלוסין וההגירה לפיה בסך הכל שוהים בישראל למעלה מ-30 אלף שוהים בלתי חוקיים שמפוזרים על פני המפה כולה, שר הפנים אלי ישי שיגר פנייה דחופה למשרד הביטחון בה הוא דורש לזרז את הקמת המכשול בגבול המצרי מתוך 10,000מסתננים מאפריקה לישראל מתחילת השנה. יחסה של מדינת ישראל לעובדים זרים בכלל ולמהגרי עבודה שחדרו לישראל באופן בלתי חוקי בפרט מעורר מחלוקות רבות בישראל.
תושבי דרום תל אביב שם גרים מהגרי עבודה ומסתננים רבים מחו על אזלת ידה של הממשלה ותבעו לגרש את המסתננים,מנגד יש ציבור רחב אשר מוחה כנגד גילויי הגזענות וביטויי שנאת הזרים בישראל.
"מאות תושבי דרום תל אביב הפגינו בשוק התקווה נגד המסתננים האפריקאים המתגוררים בשכונותיהם. ההפגנה התקיימה בכותרת "די לפחד בשכונות, להחזיר את המסתננים הביתה". המפגינים קראו לממשלה לגרש את המסתננים ולבעלי הבתים לא להשכיר להם דירות. בהפגנה השתתפו גם כמה עשרות פעילי ימין קיצוני שאינם תושבי העיר". מאות הפגינו בת"א: "לגרש את המסתננים הביתה"
כיצד אם כן יש לטפל בבעיה? האם יש כאן בכלל בעיה?

נמשיך בהקרנת הסרטון מצ"ב מתוך הטלוויזיה החברתית, הסרטון שלפניכם הינו חלק מקמפיין המתנגד להצעת הוק נגד הסתננות, צפו בסרטון הקצר והתייחסו לשאלות הבאות-
http://tv.social.org.il/social/2011/11/10/mistanenim
• כיצד מציגים בסרטון את הצעת החוק?
• מה כוללת הצעת החוק על פי הדובר בסרטון?
• מדוע מתנגד הדובר בסרטון לחוק במתכונתו המוצעת?
• כיצד מגדירים בסרטון מיהו פליט?

סיכום:
לפנינו הצעת חוק שנויה במחלוקת, ויש צורך לראות את שני הצדדים של המטבע, חשוב לנסות ולהציע פתרון לבעיה ולשים לב להבדל בין פליטים לבין מבקשי עבודה, גם בסרטון ישנה הבחנה דומה.

אתגרשת 3

בעיני זהו רעיון פתאטי, מגוחך. יש נושאים חשובים הרבה יותר לעסוק בהם מאשר חיבוק כזה או אחר של חברי הכנסת עם עצמם. מה גם שזהן מעשה ריק מתוכן מכיוון שהתנהגותם במשכן יום-יום מוכיחה שהם רחוקים מאד מחיבוקים.....הרי החיבוק לא יגרום פתאום לקירוב לבבות ועמדות ופיוס היסטורי....
העובדה שמעט מאד ח"כים השתתפו בסופו של דבר מלמדת על כך שגם הם רואים בעניין משהו מגוחך, בזבוז זמן כך נאמר גם כמה פעמים בכתבה. הם לא מוכנים ליצור מצג שווא של אחווה עם אנשים שאין להם איתם שום אחווה.

פניה אל הרגש הוא דבר שקורה לדעתי כמורה ומחנכת פעמים רבות באופן לא מודע, בעיקר זה בולט במהלך שיעור חברה, טיולים וכו'. הקשר שלי עם כיתת החינוך שלי נבנה דרך המימד הרגשי כמו היכרות אישית מעמיקה (מי החברים של התלמידים שלי, מה הם אוהבים לעשות בשעות הפנאי וכו').

אתגרשת 2

רונית תירוש-קדימה, לא בקואליציה. אשת חינוך שכיהנה בעבר כמנכ"לית משרד החינוך, נשואה ואמא לשלושה. זו קדנציה שנייה שלה בכנסת והיא חברה בועדות החינוך והכספים בהן היא פועלת למען נושאים שונים כגון-הקטנת כיתות הלימוד בגילאי א-ב, הכרה בהוצאות מטפלת כהוצאה מוכרת ועוד. הקימה את השדולות לקידום החינוך והספורט וחברה בשדולה לבטיחות בדרכים.
אורלי לוי-אבקסיס-ישראל ביתנו, בקואליציה. ילידת בית שאן, ספגה מודעות פוליטית כבר בהיותה ילדה (בתו של דוד לוי). משפטנית בהשכלה ומתגוררת היום בקיבוץ מסילות בעמק בית שאן, נשואה ואם לשלושה. בכנסת היא חברה בועדות העבודה, רווחה ובריאות ועוסקת ברווחתם של ילדים ובני נוער בסיכון.
http://it.themarker.com/tmit/article/17915
ח"כ רונית תירוש דרשה ממשרד החינוך להציג בהקדם תוכנית לדיגיטציה של ספרי הלימוד.

אתגרשת 1

מטרת הסרטון היא היכרות עם עבודת הכנסת ועם ההיסטוריה של הכנסת
הסרטון מוצלח מאד בעיני, מעביר תחושה לצופה כאילו הוא נוכח במבנה ובהתרחשות בו. הסרטון מעביר את התחושה כבדת המשקל של העול המוטל על חברי הכנסת בהיותם מייצגי החברה בה אנו חיים. שילוב הפרטים ההיסטורים משמעותי מאד בעיני, הוא חושף בפני הצופים את מה שמתרחש במשכן מאז קום המדינה.
הייתי בוחרת להראות לתלמידי את הסרטון, והייתי גם מעמידה אותו באור ביקורתי-מה הפער בין הצגת הכנסת בסרטון לכיצד אנחנו רואים היום את הכנסת? (עיין ערך אירועי הימים האחרונים....)
דברים חדשים רבים בעקבות הסרטון לא ממש למדתי, למעט העובדה שטקס האותות והצל"שים לאחר מלחמת יום כיפור נערך במשכן הכנסת.