בעיני זהו רעיון פתאטי, מגוחך. יש נושאים חשובים הרבה יותר לעסוק בהם מאשר חיבוק כזה או אחר של חברי הכנסת עם עצמם. מה גם שזהן מעשה ריק מתוכן מכיוון שהתנהגותם במשכן יום-יום מוכיחה שהם רחוקים מאד מחיבוקים.....הרי החיבוק לא יגרום פתאום לקירוב לבבות ועמדות ופיוס היסטורי....
העובדה שמעט מאד ח"כים השתתפו בסופו של דבר מלמדת על כך שגם הם רואים בעניין משהו מגוחך, בזבוז זמן כך נאמר גם כמה פעמים בכתבה. הם לא מוכנים ליצור מצג שווא של אחווה עם אנשים שאין להם איתם שום אחווה.
פניה אל הרגש הוא דבר שקורה לדעתי כמורה ומחנכת פעמים רבות באופן לא מודע, בעיקר זה בולט במהלך שיעור חברה, טיולים וכו'. הקשר שלי עם כיתת החינוך שלי נבנה דרך המימד הרגשי כמו היכרות אישית מעמיקה (מי החברים של התלמידים שלי, מה הם אוהבים לעשות בשעות הפנאי וכו').
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה